משטרת ישראל פועלת על פי הנחות עבודה מסוימות, ואחת מהן היא שכאשר אישה מתלוננת על אלימות מצד בעלה, היא נתפסת כקורבן, ואל הבעל מתייחסים כחשוד. ברוב המקרים המשטרה לא עושה את המאמץ הנדרש כדי לבדוק האם התלונה של האישה היא אכן אמתית, לפחות לא בשלב הראשוני של החקירה. האווירה הציבורית בנושא של אלימות במשפחה משפיעה גם על חוקרי המשטרה, הם לא רוצים להיתפס כמי שפעלו בחוסר רגישות כלפי אישה שזה עתה חוותה לכאורה אלימות מצד בעלה, ולכן הם מפעילים לחץ חקירתי על הבעל שיודה במעשה.
אלימות של גברים כלפי נשותיהם היא תופעה נפוצה, ולכן כל כך קשה לגברים להוכיח שהם אינם אלימים, ושהתלונה של האישה היא אכן תלונת שווא. פעמים רבות החוקרים הולכים שבי אחר “הצגה” של האישה, שמלווה בבכי מתייפח. תפקיד חוקרי המשטרה הוא להגיע לחקר האמת. לכאורה אין עדים למעשה האלימות, וזה מילה שלו נגד מילה שלה, אך אם קצת מאמץ חקירתי אפשר לגלות מה קרה ואם היו גילויי אלימות או לא.
חוקרי המשטרה צריכים לבחון את הרקע. האם בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין? האם יש מחלוקות בנושא המשמורת על הילדים, או מחלוקות בענייני חלוקת הרכוש המשותף? מה קרה מאז שהעניינים התחילו להתערער? מה מופיע בהודעות טקסט בטלפונים הניידים? מה שמעו וראו בני משפחה, ידידים או שכנים?
עוד דבר שחוקרי המשטרה צריכים לקחת בחשבון שאלימות של גברים כלפי נשותיהם היא בדרך כלל עבירה סדרתית, שמתחילה כבר בשלבים מוקדמים של חיי הנישואין. גבר לא יכה את אשתו לראשונה אחרי עשרים שנות נישואין, אם הוא אדם אלים ביסודו, זה היה צף עוד הרבה לפני.
אחת הלקויות הגדולות במערכת אכיפת החוק הישראלית היא שאין שום מנגנון שיכול לגרום לאישה לשאת באחריות, במידה והיא מגישה תלונת שווא על בעלה. נכון להיום ישנה הנחיה בפרקליטות המדינה שלא מעמידים לדין נשים שהתלוננו תלונת שווא. החשש הוא שהליך כזה ירתיע נשים שבאמת הוכו על ידי בעליהן להגיש תלונות, אך זוהי מדיניות מוטעית שמהווה פרצה נוחה לתלונות שווא של נשים כלפי בעליהן.
ביחסים בין בני זוג יש תמיד מעלות ומורדות, ולעיתים בלהט של הרגע עושים דברים שאחר כך מתחרטים עליהם. אישה שמגישה תלונה על אלימות מצד בעלה צריכה לדעת שברגע שהתלונה הוגשה, הרכבת יצאה מהתחנה, ואי אפשר להחזיר אותה. אם אישה שהגישה תלונת שווא תרצה לחזור בה, זה כלל לא בטוח שהמשטרה תיענה לבקשה. החשד המיידי של השוטרים יהיה שאותה אישה מאוימת על ידי בעלה, ולכן היא חזרה בה מדבריה. ישנה אמנם אפשרות של הגשת בקשה לעיכוב הליכים, אך שוב, זו עוד התעסקות מתמשכת ומייסרת מול המשטרה ובתי המשפט.
גברים שנופלים קורבן לתלונת שווא מצד נשותיהם הם בדרך כלל גברים נורמטיביים, והזימון לחקירה נופל עליהם כרעם ביום בהיר. הם מעולם לא חוו דבר כזה קודם לכן, וזו חוויה טראומתית מבחינתם. אז מה עושים במצב כזה? כעו״ד מומחית לעבירות מין ולאלימות במשפחה, העצה הראשונה שאני יכולה לתת לגברים שנקלעים לסיטואציה כזו היא לדרוש היוועצות עם עורך דין. עורך הדין יסביר לנאשם כיצד מתנהלת חקירה, וכיצד עליו להתנהג במידה והוא נעצר על ידי המשטרה.
זו זכותו של כל מי שנחקר במשטרה להיוועץ עם עורך דין, וזו חובתם של השוטרים ליידע את כל מי שמזומן לחקירה, שהוא רשאי לכך. ברגע שעורך דין מקצועי נכנס לתמונה, זה משנה גם את האופן שבו חוקרי המשטרה מתנהלים, והם נזהרים יותר בשמירה על זכויותיו של החשוד.
רצ״ב סרטון למאמר
יצירת קשר בוואטסאפ