שחרור ממעצר עד תום ההליכים

מעצר בית עד תום ההליכים הוא הגבלה קשה שלעיתים גם אינה מוצדקת. האפשרות למעצר בית מלא הפכה לאחרונה לתנאי שחרור אוטומטי והיא מהווה פעמים רבות תחליף למעצר בפועל, דהיינו בבית מעצר.

מעצר בית מלא עד תום ההליכים נחשב להגבלה קשה על החירות, במיוחד כאשר ניהולו של משפט פלילי עשוי להארך חודשים ואף שנים. מעצר בית ממושך עשוי להקשות במידה רבה על הנאשם ולהביאו לידי עבירה של הפרת תנאי מעצר בית ואף להסתבכויות נוספות. מעצר בית עד תום ההליכים משמעו פגיעה בפרנסה של הנאשם ושל בני המשפחה התלויים בו ולכן על בית המשפט לקבוע אם להורות על שחרור לחלופת מעצר.

כעיקרון, הבקשה למעצר עד תום ההליכים נבחנת ב-3 שלבים:

בשלב הראשון – בית המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה.

בשלב השני – בית המשפט בוחן את קיומה של עילת מעצר.

בשלב השלישי – אם התקיימו שני התנאים לעיל, בית המשפט יבחן האם יש להשיג את מטרות המעצר בעזרת חלופת מעצר, חלופה אשר תוכל להשיג את מטרות המעצר ולהפחית את הפגיעה בחירות.

לאור נסיוני הרב בתחום המשפט הפלילי, אני יכולה להעיד כי הצגת ראיות מסויימות יכולות להקל באופן משמעותי על ההחלטה בדבר מעצר בית מלא ולהטות את דעתו של השופט באופן כזה שיבטל את מעצר הבית המלא.

בית המשפט הוא הגוף שמחליט על השחרור לחלופת המעצר ועל תנאי המעצר. השופט פועל אמנם בהתאם למדיניות המשפטית, אך עם זאת, הוא לוקח בחשבון שיקולים נוספים ובכלל זה ניסיון חיים, אינטואיציה והתרשמות מהנאשם ומהמפקחים המוצעים. כל מקרה מקבל התייחסות נפרדת ואין מדובר בנוסחה משפטית או מתמטית.

בדוגמא הבאה, מדריך פנימיית נוער נאשם במעשים מגונים כנגד חניכה קטינה. לאור קשיים בראיות הוחלט על שחרורו למעצר בית מלא בבית של דודתו ובפיקוח של אימו ואחותו. על הנאשם נאסר

ליצור קשר עם המעורבים בתיק. הנאשם החליט לערער על ההחלטה לשחררו למעצר בית מלא ושופט בית המשפט בחן את חומר הראיות וקבע כי מדובר בעוצמת ראיות שאינה גבוהה.

השופט החליט להקל באופן משמעותי בתנאי חלופת המעצר של הנאשם. הוא ביטל את מעצר הבית המלא והחליט לאסור על הנאשם להיכנס לעיר ערד, ליצור קשר עם האנשים המעורבים בפרשה או לעסוק בעבודה הקשורה לילדים ונוער.