שחרור למעצר בית

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי מגדיר את מספר האופנים האפשריים לחלופות מעצר והן: מעצר בית מלא, מעצר בית חלקי או מעצר פונקציונאלי, הטלת מגבלות על העצור, צו עיכוב יציאה מהארץ, דרישה להפקדת דרכון, איסור יצירת קשר עם הסביבה החיצונית ועוד.

מעצר בית היא חלופה שמגבילה את חופש התנועה של הנאשם או החשוד למקום מגוריו בלבד ואינה מתירה לו לצאת מהבית לעבודה או למקומות אחרים. אפשרות זו היא חלופה נפוצה למעצר ימים או למעצר במתקני הכליאה השונים בארץ. מעצר בית מכונה גם שחרור בתנאים מגבילים או שחרור בערובה ולצורך הבקרה על מעצר הבית נעשה לעיתים שימוש באזיקונים אלקטרוניים המוצמדים לגוף העצור. אזיקונים אלה מעבירים מידע על המצאו המדוייק ומאפשרים לרשויות החוק לעקוב אחר הנעשה עימו. במקרה שהעצור התרחק מהאזור המותר הוא מפר את תנאי מעצר הבית ינקטו נגדו סנקציות בהתאם.

שחרור הנאשם למעצר בית מתבצע כאשר הוא מאפשר להשיג את מטרות המעצר גם מבלי שהעצור מצוי באופן פיזי בבית הכלא. ההחלטה על מעצר בית מוטלת כאשר ניתן למנוע את סיכון הנאשם או החשוד לציבור או כאשר לא קיים סיכוי סביר לגרימת שיבושים בחקירה.

במקרים בהם הנאשם עצור עד תום ההליכים, הוא ידרש לעבור תסקיר שרות מבחן אשר יבדוק האם ניתן לשחררו למעצר בית. בתום תקופה מוגדרת עורך הדין רשאי להגיש בקשה לשחרורו של הנאשם ממעצר בית ולאפשר את יציאתו לעבודה.

 

האם שחרור למעצר בית הוא טוב או רע לנאשם?

נסיוני הרב כעורכת דין פלילית לימד אותי כי חלופת מעצר בית מעמידה גם חסרונות וגם יתרונות עבור העצור.

נאשם שנמצא במעצר בית ההליך המשפטי כנגדו מתנהל באיטיות בהשוואה לנאשם שעצור וכתוצאה מכך מתארכת תקופת שהותו במעצר. כמו כן, בכל תקופת המעצר הוא אינו רשאי לצאת מהבית ואינו יכול לעבוד, דבר שמגביל במידה רבה את חירותו. מעצר בית אינו נחשב כמעצר מאחורי סורג ובריח ולכן תקופה זו לא תקוזז בענישה במידה ויוחלט בסוף על מאסר בפועל.

מאידך, מעצר בית מהווה חלופה למעצר שמאפשרת לממש את יעדי המעצר ולצמצם את הפגיעה בחירותו של החשוד. שהות במאסר, מאחורי סורג ובריח, נחשבת לחוויה בלתי נעימה וטראומתית, בפרט כאשר מדובר בנאשם שנעצר בשל עבירה ראשונה שביצע. במקרים אלה כמובן שקיימת העדפה ברורה למעצר בית