לאחר קמפיינים זועקים לאורך השנה כדוגמת #metoo, ו”לא התלוננתי”, הגיע עוד קמפיין אשר מנציח את מעמד הנשים במדינה כחלש, כקרבן תמידי, וככזה שאינו יכול להתמודד עם המציאות האכזרית בשטח. אין זה אומר שחבירה נשית לצורכי סיוע ואמפתיה זה דבר רע, אך הנתונים של שמארגני הקמפיינים מציגים לציבור, פשוט אינם נכונים.
פעם נוספת אנו עדים לקמפיין הקורא להפסיק את האלימות הקשה כלפי נשים בישראל. פעם נוספת הכותרות מתמלאות בסיפורים על מציאות אלימה ובלתי אפשרית במדינה. הפעם זה אף הוביל למחאת שביתה בקרב נשים רבות. יחד עם זאת, ההסברים למחאה, מנומקי באותה הצורה, כמו בקמפיינים הקודמים, אשר הציגו ועדיין מציגים, נתונים מוטים.
לפי עו”ד נוגה ויזל, אין ולא היה מצב חירום במדינת ישראל. ואילו קיום של מחאות וקמפיינים מסוג זה, שלא יורדים מסדר היום ומציגים את האישה כחלשה וכקורבן, רק מרחיקים את השיוויון המיוחל בין המגדרים. עוד מוסיפה עו”ד נוגה ויזל: “ארגוני הנשים הם לא גוף שמשוחרר מאינטרסים כלכליים ופוליטיים. העיסוק הבלתי פוסק במחאה והצגת הנתונים המפחידים לציבור, הופך את אותם הארגונים לרלוונטיים מתמיד.
“מנגד למציאות המפחידה שאותם הארגונים מנסים ליצור, המצב בפועל הוא שונה לגמרי. למעשה, ישנם מדינות מתקדמות אירופאיות כגון סקוטלנד, צ’כיה, גרמניה ואחרות, אשר עוקפות את ישראל במדד הרצח, אך באף אחת מאותן המדינות, לא מוגדר “מצב חירום”. אם מסתכלים על הנתונים בצורה אובייקטיבית, אנחנו נגלה שרמת הביטחון של נשים בישראל, נחשבת לגבוהה, למעט מובלעות גאוגרפיות ודמוגרפיות בודדות, בהן אחוזי רצח הנשים הוא גבוה יותר”. כך לדברי עו”ד נוגה ויזל.
יצירת קשר בוואטסאפ