ארגוני הנשים, מקיימים בימנו שביתות מחאה, עם הכותרת: “אני אישה ואני שובתת”. זאת כתגובה על הנתונים הסטטיסטיים אותן הן מציגות, המצביעים לכאורה על 24 נשים נרצחו מתחילת השנה, 200 אלף נשים שנמצאות במעגל האלימות, וקביעה שאחת מכל חמש נשים, זקוקה למקלט לנשים מוכות. מארגנות המחאה אף דורשות סכום של כרבע מיליארד ש”ח על מנת שהמאבק יוכל להמשיך, וכדי שיהיה כסף לטפל בנשים מוכות או גברים אלימים.
עו”ד נוגה ויזל חושפת את הנתונים האמיתיים
רק 6 מתוך 24 הנשים, נרצחו ע”י בני זוגן כתוצאה ממערכת הזוגיות שלהן. שאר הנשים נרצחו בטעמי כבוד, ילדים שרצחו את אימם, וסיפורים עצובים נוספים. כמו כן, אין 200 אלף נשים מוכות בישראל, ואין לזה שום ביסוס מחקרי. באופן פרדוקסלי, מחקר שנעשה בישראל לפני כ 20 שנה, הראה כי רק 6% מהזוגות בישראל, סובלים מאלימות כלשהי, מילולית או פיזית. נתון מעניין נוסף הראה שאין הבדל מגדרי ברמת האלימות בין גברים לנשים, כלומר שני בני הזוג אלימים אחד לשני במידה שווה.
המבט החברתי על סוגיית האלימות במשפחה
לפי עו”ד נוגה ויזל, קיימת היום נטייה, לראות באופן אוטומטי את הגבר כאשם ואת האישה כקורבן, מה שמעווט את כל המקרים מראש, ויוצר הטיות חברתיות ומנטליות על הסיטואציה. כל זה יכול להשפיע גם על היחס כלי גבר או כלפי אישה בהליכים משפטיים או בחקירה לגבי מחלוקת במשפחה. לצערנו, הציבור רואה רק צד אחד של מטבע, ובוחר להתעלם מהצד השני באופן כמעט מוחלט. זה בדיוק הסיבה שאירועי ההסברה האחרונים, רק מנציחים את הסוגיה בתודעת הכלל. הם מסמנים צד אחד כ”אשם”, ומתעלמים לחלוטין מאחריותו של הצד השני.