חשיפה תקשורתית למתלוננות על תקיפה מינית – לא בכל מחיר

לפני כחודשיים, במרץ 2018, יזמה אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, ועדת חקיקה שמטרתה הייתה לבחון ולהמליץ על שינויים הכרחיים במערכת המשפטית בנוגע לטיפול וההתמודדות המשפטית עם מתלוננים על עבירות מין. בתחילת חודש מאי 2018 הגישה השרה איילת שקד תזכיר חוק בנושא, שלאחריו התקיימו דיונים בכנסת לגביי הצעת החוק ומשמעותה.

אחד הנושאים העיקריים שבחנה אותה ועדת חקיקה, הוא התראיינות המתלוננות לתקשורת, מבלי קבלת אישור מפורש מבית המשפט. עד להצעת החוק, אסר חוק העונשין את פרסום פרטיו או זהותו של מתלונן או נפגע מעבירת מין, אלא אם נתן הסכמתו לכך בפני בית המשפט. העונש על הפרת החוק היה שנת מאסר.

מטרת האיסור הפלילי היא לייצר סביבה בטוחה ומוגנת למתלוננים להגיש תלונות מבלי לחשוש, ועם זאת עומד אל מול הרצון הטוב גם נושא ההשתקה, ולקיחת הזכות מנפגעי תקיפה מינית לדבר בשם עצמם. יחד עם זה, כבכל סיטואציה וסוגיה מורכבת יש לא מעט צדדים לאותו מטבע, ונדמה כי הוגי החוק החדש לא חשבו על הדברים עד תום, כיוון שיש יותר מדי פערים, חלקים מעורפלים, ושאלות מהותיות שטרם ניתנה עליהם הדעת.

השאלות המהותיות העולות מהצעת החוק

ראשית נפתח בכך שהדברים אינם ברורים דיים – מתי המתלוננת רשאית לחשוף את שמה ואת גרסתה, האם במהלך המשפט או בסופו? שכן אם מדובר במהלך המשפט, הדבר עשוי להוות שיבוש הליכי משפט. המתלוננת נותנת את גרסתה, כך ניתן לתאם עדויות עם עדי התביעה.

שנית, ההגנה יכולה להשתמש בגרסה ה”בלתי רשמית” של המתלוננת כנגדה, ולנסות להשתמש במידע החדש על מנת לסתור את הגרסה הראשונית שנאמרה במשטרה. כמו כן באותו נושא, ההגנה יכולה לעשות שימוש בכל חומר חקירה ו/או תלונה אחרים שהוגשו מטעם המתלוננת בכל נושא אחר, ובפרט באם יש ברקע תלונות נוספות על עבירות מין.

קשה להגיד שזה משרת את אינטרס התביעה. זאת ועוד, אנשים חיצוניים שהמתלוננת מוכרת להם בצורה כזו או אחרת יכולים לראות את שמה וסיפורה בתקשורת ולמסור לגביה מידע נוסף, מזיק או מועיל – מדובר במידע חדש שכל המערכת תיאלץ להתמודד עמו בזמן אמת.

חשיפת יתר

ניתן בהחלט לטעון כי ישנם פצעים שעל מנת לנקותם צריך לאוורר אותם. אך לא בכל מקרה ולא בכל מחיר. במצבים רגישים כמו תקיפה מינית, אפשר בהחלט להגיע למצב של חשיפת יתר. המתלוננת אומנם “תאוורר” את הפצע ותוציא את האמת לאור, אך ישנם גורמים נוספים שיש להם חלק ויושפעו מהחלטה זו – משפחתה של המתלוננת, קרוביה, חבריה.

ודבר נוסף, אחרון ואולי החשוב ביותר שיש לקחת בחשבון – במצב כה רגיש עליה לתת את הדעת לכך שלא כל התגובות שתקבל תהיינה אוהדות, כשם שהציבור יכול לחבק ולתמוך הוא יכול באותה מידה להכאיב ולפצוע.

לסיכום, אומנם מדובר בהצעת חוק שיכולה בהחלט להועיל, להחזיר למתלוננים את השליטה על חייהם ורצונם, אך לעתים קרובות אנו נתקלים במצבים בהם “הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות” וישנם פרמטרים וגורמים שחשוב להביאם בחשבון, לא פחות מאשר את המאפיינים המרפאים והכוונה הטובה העומדת מאחורי החוק החדש.