אפילו בשחורים ובמסויטים שבחלומותיו לא היה יכול יובל ( שם בדוי) לדמות עצמו בתוך עולם שחרב עליו. מעודו לא כפה עצמו על אישה, תמיד הקפיד לקבל אות מפורש של הסכמה. גם בחיבוק, אשר גרם להאשמתו בהטרדה מינית, לא היה אף לא שמץ של אילוץ או כפייה. הכול נעשה ברצון ובהסכמה מלאה. רק טעות חריפה בשיקול דעת שהתברר כמופרך ורשלני היה יכול לגרון למעצרו בחשד למעשה מגונה.
אין כל עוררים על כך, כי מעצר כהליך וככלי חקירתי הוא בלתי לגיטימי ופסול מעיקרו. הוא עלול לעוות משפט ולמנוע דין צדק. הוא עלול להתברר כלחץ בלתי סביר על חשודים להודות במעשה שלא ביצעו. שלילת חירות ללא הצדקה היא מעשה חמור מאין כמוהו. אין להסכים בשום פנים ואופן עם מצב, שבו בתי משפט מאפשרים הימשכות תופעה זו והפיכתה לנוהל חקירה שגור ומקובל במקומותינו.יש בה משום הפרה בוטה של זכות יסוד המוקנית לכל אדם- להיחשב זכאי ולחיות בחופש כל עוד לא הוכחה אשמתו – ורמיסתה ברגל גסה.
כאשר עצם האשמת אדם מהווה תנאי מספיק לדעת המשטרה לעצור אנשים ולכלוא אותם מאחורי סורג ובריח, יש בכך משום הקדמת קנה לוושט- הקדמת עונש למשפט; במעשה זה יש משום עוול משווע כלפי אדם שאינו רק חף מפשע אלא נקי מכל עוון ומכל זדון ;יש טעם לפגם חמור בהעדר זכות שווה לחשוד להוכיח חפותו כפי שמוקנית, במקרה זה, למאשימה להוכיח את צדקת טענתה.
אקט ענישתי זה מעוות דין וגורם לעינוי דין. היתכנות מעצרו של כל אחד מאתנו באופן שרירותי, בהעדר צורך לנמק את המעצר, לא אמורה להניח לאיש מאתנו לקבל מצב זה כנתון, כעובדה.
רמיסת כבוד האדם וחירותו, ביזויו והשפלתו, במעצר שווא מופרך והזוי, מבטאים שיבוש חמור ביותר באופן שבו אמור משפט צדק להוות בסיס מוסרי להטלת סמכות המדינה על תושביה. אסור שאף לא אדם אחד במקומותינו ישלים עם הפרת נוהל כה גסה במשטר דמוקרטי. המשטרה לא אמורה להיות רשות מבצעת.
מעצר השווא של יובל ייזכר וייצרב בזיכרונו כטראומה. מה שמחריף את הזיכרון המר הוא הזיכוי המהיר של יובל מאשמה, לאחר שעורכת הדין שייצגה אותו הצליחה ללא כל קושי להוכיח כי המתלוננת היא זו שיזמה את החיבוק.
אין ספק כי מקרה זה, כמו, לצערנו, מקרים רבים נוספים, שבהם נשללת חירותם של אנשים למשך 24 שעות, אף שהם רק בחזקת נאשמים- אשמה אשר במקרים רבים מופרכת מכל וכול, לא רק מצדיק אלא מחייב שינוי דחוף של הסמכות המוקנית למשטרה לעצור חשודים ל24 שעות. יש להפקיע לאלתר את הסמכות הזו מידי המשטרה.