החזקת סכין – עבירה או הגנה עצמית?

תופעת הסכינאות ההולכת ומתגברת נוגעת לי הן כאדם והן כעורכת דין, ובשני המקרים, הרצון שלי למגר את התופעה זהה לזה של בית המשפט. המקרים הרבים בהם נתפס אדם כשברשותו סכין אינם דומים זה לזה, ובמאמר זה ברצוני לחדד מעט את ההבדלים בין החזקת סכין אחת לאחרת.

החזקת סכין על פי החוק

לצורך הגדרת העבירה של החזקת סכין ישנו צורך בסיסי להגדיר מהי סכין. סעיף 148 של חוק העונשין מגדיר סכין ככלי בעל להב או כלי אחר שביכולתו לדקור או לחתוך. לצורך ההגדרה גם אולר הוא סכין, במידה ויש לו סכין מתקפלת, שאורך הלהב שלה עולה על עשרה סנטימטר, או במידה וניתן להפוך את הלהב ולהפוך אותו לקבוע.

תאמרו, ובצדק, כי גם מספריים יכולים לדקור- ובכן, נכון. החוק כולל בהגדרה של סכין, את כל הכלים שביכולתם לדקור או לחתוך, ובהם גם מספריים, חולצי פקקים, מברגים וכלים רבים אחרים.

ענישה על החזקת סכין

בשל הסכנה לאדם או לרכוש הטמונה בכלי המוגדר כסכין, החוק קובע עונשים גם למי שנמצא מחזיק סכין, שלא על פי חוק ומבלי שעשה בה שימוש: מי שמחזיק אגרופן או סכין מחוץ לביתו או חצרו, ולא הוכיח שמטרת החזקתם היא כשרה, עונשו הוא מאסר של חמש שנים.

החזקת סכין למטרה כשרה

על פי החוק, על מנת להוכיח כי סכין הוחזקה למטרה כשרה, הנאשם חייב להראות, כי הייתה לו באותה עת מטרה ספציפית, ברורה וידועה מראש להחזקת הסכין. החזקת סכין ללא מטרה ברורה וידועה לא נחשבת למטרה כשרה.

גם החזקת סכין באופן קבוע למטרה ערטילאית, שאינה ברורה וידועה מראש, המניחה אפשרות של שימוש בסכין, איננה מטרה כשרה על פי חוק, משום שהיא מהווה פוטנציאל לשימוש שלא כדין בסכין.

החזקת סכין לצורך הגנה עצמית

לא אחת אנו שומעים על מקרים שבהם ויכוח תמים התדרדר לכדי מאבק נטול מעצורים שבו אחד הצדדים או שניהם, שלפו סכין. לא ברור האם החזקת הסכין של כל אחד מהצדדים הייתה לצורך תקיפה או הגנה עצמית, ופה בדיוק הבעייתיות של החוק.

החוק קובע, כי החזקת סכין לצורך הגנה עצמית איננה מטרה כשרה, וכי כל מצב של החזקת סכין מחייב את הנאשם לספק הסבר, שיעמוד בביקורת הסבירות שקובע החוק. החזקת סכין לצורך הגנה עצמית מחייבת את הנאשם להוכיח כאילו לא נותר בפניו מוצא אחר, וכי היה נתון בפני סכנה מיידית ומוחשית. נטל ההוכחה והצגת הראיות המוכיחות, כי החזקת הסכין הינה כשרה, הוא עליו.